מור סקופ בע"מ נ' אמות השקעות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני מטעם התובעת/המבקשת (להלן – החברה), אשר בעקבותיה הוגשה בקשה מטעם הנתבעות/המשיבות (להלן – הנתבעות), למחיקת סעיפים מתשובת החברה לתגובתן של הנתבעות לבקשה.

החברה מפעילה עסק למתן שירותי הסעדה במתחם התחנה המרכזית בירושלים (להלן – הדוכן ו/או המושכר), אשר נמצא על קרקע שבבעלות הנתבעות 1-2, כאשר הנתבעת 3 הינה חברת הניהול של המתחם.

ביום 14.11.13 ניתן צו מניעה ארעי, האוסר על הנתבעות לפנות את החברה מהדוכן.

החברה סומכת בקשתה למתן הסעד הזמני על הסכם שכירות אשר לפיו היא נהנית מזכות סירוב ראשונה בקשר להמשך הפעלת הדוכן, ולטענתה, הנתבעות שללו ממנה את האפשרות לממשה, ובכך למעשה הפרו את ההסכם עמה.

עוד נטען, כי הנתבעות עתידות, בוודאות קרובה, להשכיר את הדוכן לצד שלישי , תוך הפרת ההסכם עם החברה, דבר אשר יגרום לה נזקים כבדים ובלתי הפיכים.

הגם שאין מחלוקת כי הסכם השכירות הגיע לסיומו ביום 18.11.13, טוענת החברה כי מתן הצו דרוש על מנת למנוע מהנתבעות לקבוע עובדות בשטח, דבר אשר ייתר את הדיון בתביעה העיקרית ויהפכו לתאורטי.

אשר לסיכויי התביעה, טוענת החברה כי הם גבוהים הואיל וההסכם מדבר בעד עצמו, ומעגן את זכותה בצורה מפורשת, ברורה, שאינה משתמעת לשני פנים.

כך גם לעניין מאזן הנוחות, אשר לטענת החברה נוטה לטובתה, שכן היא ממשיכה לשלם דמי שכירות באופן רציף, כך שמתן הצו לא יגרום נזק לנתבעות, בעוד שאי מתן הצו יביא בהכרח לפגיעה בחברה.

החברה מוסיפה, כי מתן הסעד הזמני אף ימנע את נזקיו של צד שלישי תמים, היה וישכור את הדוכן, הואיל ויתכן כי הוא ייאלץ להתפנות ככל שבסופו של יום יורה בית המשפט על אכיפת ההסכם.

הנתבעות מתנגדות לבקשה. לשיטתן, מתן הצו איננו נחוץ על מנת לאפשר לחברה לממש את זכותה, שכן לא הופרה ולא תופר בעתיד התחייבותן החוזית כלפיה.

בנוסף נטען, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר כחודש מהיום בו נודע לחברה , לכאורה, כי אין בכוונת הנתבעות לעמוד בהסכם.

בפי הנתבעות טענה נוספת - כי לא מונחת בפניהן הצעה קונקרטית של צד שלישי כלשהו לשכור את הדוכן, ודי בהצהרה זו כדי לייתר את מתן הצו, וממילא – משנסתיים חוזה השכירות, אין לחברה עוד זכות להחזיק בדוכן.

בתשובתה, דוחה החברה את כל האמור בתגובת הנתבעות, ואף טוענת להתנהלות אלימה וכוחנית מצדן כלפי בעלי עסק שונים במתחם, כמפורט בסעיפים – 22, 23 (א-ג), 25 סיפא, 26 ו- 27 לתשובת החברה.

מכאן , בקשת הנתבעות למחיקת הסעיפים האמורים (להלן – בקשת המחיקה),הואיל ולטענתן נטלה החברה לעצמה חירות לטעון לעובדות חדשות, שלא בא זכרן במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, לא צירפה להן תצהיר, וממילא הן אינן רלוונטיות למחלוקת.

מנגד, טוענת החברה כי בקשת המחיקה הינה פרוצדוראלית גרידא , הלקוחה מ"אקדמיית מצליח", ומטרתה - מניעת גילוי האמת.

לטענתה, אין המדובר בהרחבת חזית אלא בהצגת עובדות וראיות נוספות, להבדיל מהעלאת טיעונים חדשים.

מהותו של הסעד הזמני היא, כידוע, לשמור על המצב הקיים עד להכרעה הסופית במחלוקת, וזאת בין אם לשם קיומו התקין של ההליך ובין אם, ובעיקר, לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 483).

על המבקש סעד זמני לעמוד בשני תנאים עיקריים מצטברים – להוכיח קיומה של 'זכות לכאורה', וכי 'מאזן הנוחות' נוטה לטובתו (ראה ע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' ג.ב. א.ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 736).

נוכח העובדה כי הנתבעות אינן מכחישות באופן גורף את גרסת החברה לעניין "זכות הסירוב הראשונה", אלא טוענות כי היקפה מצומצם במובן שהן לא הפרו אותה – נראה כי מדובר במחלוקת פרשנית לגבי ההסכם, אשר דינה להתברר במסגרת התביעה העיקרית.